Shemuel II 9 – שמואל ב ט‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲכִ֣י יֶשׁ⁠־ע֔וֹד אֲשֶׁ֥ר נוֹתַ֖ר לְבֵ֣ית שָׁא֑וּל וְאֶעֱשֶׂ֤ה עִמּוֹ֙ חֶ֔סֶד בַּעֲב֖וּר יְהוֹנָתָֽן׃

And David said, "Is there yet any that is left of the house of Saul, that I may show him kindness for Jonathan's sake?⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד הֲאִית בָּא עוֹד דִי אִשְׁתָּאֵר לְבֵית שָׁאוּל וְאַעְבֵיד עִמֵיהּ טִיבוּ בְּדִיל יְהוֹנָתָן.

ואעשה עמו חסד – שנשבעתי לו באלהים שאעשה חסד לזרעו, כענין שנאמר לא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם (שמואל א כ׳:ט״ו).

הכי יש עוד – כטעם: האם, וכן: הכי אמרתי הבו לי (איוב ו׳:כ״ב). וטעם זכר זה הענין הנה בעבור שנצח המלחמות והיה במנוחה וסדר הפקידים והממונים, שם אל לבו שבועת יהונתן שאם היה בזרעו אדם ראוי והגון היה ממנה אותו כמו שאמר לו יהונתן: ואני אהיה לך למשנה (שמואל א כ״ג:י״ז). לפיכך שאל אם נותר לבית שאול שיעשה עמו חסד בעבור יהונתן.

והנה זכר שכבר היה מטוב נפש דוד שהתעורר לעשות חסד אל הנשאר לבית שאול ולזה שם מפיבשת בן יהונתן מאוכלי שולחנו והשיב לו את כל שדה שאול אביו.

ויאמר דוד הכי יש עוד וגומר. לפי שדוד היה ממנה פקידים וממונים בכל מלכותו ועל ביתו, שם אל לבו לדעת אם נשאר מזרע שאול אדם ראוי והגון למנותו גם כן, בעבור יהונתן שאליו היתה אהבתו ואליו נשבע על בניו וזרעו:

הכי – כי משמש במקום אם.

הכי יש עוד – האם יש עוד.

השאלות:

וכי לא ידע דוד מספר בית שאול והוא היה חתן המלך, היה לו לומר הכי נותר עוד לבית שאול.

הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול מבואר (ממה שלא אמר הכי נותר עוד לבית שאול) שידע מן הנותרים בבית שאול כי דוד היה חתן המלך ואיך לא ידע מספר אנשי בית חותנו, וידע כי שלשת בניו נפלו במלחמה ושנשאר בן ליהונתן, ומשבעה אנשים מבניו אשר הוקעו על ידי הגבעונים, רק שבעת שגברה יד דוד יראו לנפשם פן יהרגם כדרך מלכי קדם שהיו הורגים אף את אחיהם בל ימרדו ומכ״ש זרע המלך הראשון, והתחבאו כל הימים עד שעקבותם לא נודעו, ולכן שאל אם יש עוד מהנותר לבית שאול רצה לומר אם עודם חיים, ולפי׳ מהרי״א שרצה להקים מהם שרים ושופטים, נמשך למ״ש בסימן הקודם שדוד מנה שרים ושופטים ורואי פני המלך ואז שאל אם יש עוד מהנותר לבית שאול איש חיל ראוי למנותו ויעשה עמו חסד להגדילו בעבור יהונתן – וממ״ש בעבור יהונתן גלה דעתו שעקר מגמתו להגדיל זרע יהונתן אוהבו שהיתה ביניהם שבועת אלהים, וכאשר פרסם המלך את חפצו ובכ״ז לא יצא אחד מבית שאול מן החורים אשר התחבאו שם.

הכי – אחת מהוראות כי הוא אם, כי תקנה עבד עברי, אם תקנה, א״כ הכי כמו הֲאִם.

לאחר שניצח דוד במלחמות והיה במנוחה, ולאחר שמינה את הפקידים והממונים לתפקידיהם, שם דוד ליבו אל שבועת יהונתן, וחיפש אדם ראוי והגון מזרעו כדי למנות אותו גם לממונה¹. אך מפני שאנשי שאול יראו לנפשם פן יהרגם דוד, כדרך מלכי קדם שהיו הורגים אף את אחיהם שמא ימרדו, ומכל שכן זרע המלך הראשון, הם התחבאו כל הימים עד שעקבותם לא נודעו². וַיֹּאמֶר דָּוִד מתוך טוּב נֶפֶשׁ³ הֲכִי – האם⁴ יֶשׁ עוֹד אדם אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל וְאם כן אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד להגדילו⁵ בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן שאליו היתה אהבתו, ואליו נשבע על בניו וזרעו⁶, ואף לאחר שפירסם המלך דוד את חפצו, בכל זאת לא יצא אף אחד מבית שאול מן החורים אשר התחבאו שם⁷:

1. כמו שאמר לו יהונתן (שמואל א׳ כ״ג:י״ז) ״ְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה״, רד״ק, אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. רלב״ג.

4. מצודת דוד, מצודת ציון.

5. מלבי״ם.

6. אברבנאל.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וּלְבֵ֨ית שָׁא֥וּל עֶ֙בֶד֙ וּשְׁמ֣וֹ צִיבָ֔א וַיִּקְרְאוּ⁠־ל֖וֹ אֶל⁠־דָּוִ֑ד וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֧לֶךְ אֵלָ֛יו הַאַתָּ֥ה צִיבָ֖א וַיֹּ֥אמֶר עַבְדֶּֽךָ׃

Now there was a servant of the house of Saul whose name was Ziba, and they called him to David; and the king said to him, "Are you Ziba?⁠" And he said, "I am your servant.⁠"

תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּלְבֵית שָׁאוּל עַבְדָא וּשְׁמֵיהּ צִיבָא וּקְרוֹ לֵיהּ לְוַת דָוִד וַאֲמַר מַלְכָּא לֵיהּ הַאַתְּ צִיבָא וַאֲמַר עַבְדָךְ.

ולבית שאול עבד – עבד כנעני היה, והיה לשאול ולביתו אחריו כמו שכתוב: והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם (ויקרא כ״ה:מ״ו). ובני ציבא ועבדיו כלם עבדים לבית שאול, כמו שאמר: וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת (שמואל ב ט׳:י״ב), כי העבדים הם ובניהם וכל אשר להם היו לאדוניהם. וכן נראה מדברי רז״ל כי ציבא עבד כנעני היה וכן נראה מהפסוקים. ואם תאמר, אם כן מה נתן לו דוד באמרו הנה לך כל אשר למפיבשת (שמואל ב ט״ז:ד׳), והלא כל מה שקנה עבד קנה רבו, אף על פי כן מצות המלך היה והמלך יכול לקחת מזה ולתת לזה.

ויקראו לו אל דוד – מקרא קצר הוא, ויקראו לו לבוא אל דוד.

ולפי שהיה לשאול עבד כנעני ונשאר לזרעו, כמו שאמרה התורה (ויקרא כ״ה מ״ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, הביאוהו אל דוד.

עבד – עבד כנעני היה.

עבדך – רצה לומר: אני עבדך הוא ציבא.

ולבית שאול עבד זקן ביתו קראו לו לדרוש מאתו איה המה, ומ״ש המלך האתה ציבא יל״פ גם כן ששאל אותו אם הוא עדיין ציבא רצה לומר עבד בלתי משוחרר, או נשתחרר מבית שאול כי המשוחררים שינו את שמם לשם יהדות כדרך הגרים והשיב עבדך שהוא עדן עבד.

וּלְבֵית שָׁאוּל היה עֶבֶד כנעני¹ וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ לוֹ לבוא² אֶל דָּוִד, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאם אַתָּה צִיבָא העבד מבית שאול? והאם אתה עדיין עבד או נשתחררת מבית שאול? וַיֹּאמֶר לו אכן, אני הוא³ ציבא עַבְדֶּךָ, ועדיין אני עבד⁴:

1. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.

2. רי״ד.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ הַאֶ֨פֶס ע֥וֹד אִישׁ֙ לְבֵ֣ית שָׁא֔וּל וְאֶעֱשֶׂ֥ה עִמּ֖וֹ חֶ֣סֶד אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ ע֛וֹד בֵּ֥ן לִיהוֹנָתָ֖ן נְכֵ֥ה רַגְלָֽיִם׃

And the king said, "Is there not yet any of the house of Saul, that I may show the kindness of God to him?⁠" And Ziba said to the king, "Jonathan has yet a son, who is lame on his feet.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר מַלְכָּא הֲאִית עוֹד גַבְרָא לְבֵית שָׁאוּל וְאַעְבֵּיד עִמֵיהּ טִיבוּ מִן קֳדָם יְיָ וַאֲמַר צִיבָא לְמַלְכָּא עוֹד בְּרָא לִיהוֹנָתָן לָקֵי בְּתַרְתֵּין רַגְלוֹהִי.

נכה רגלים – לקי בתרין רגלוהי.

האפס עוד איש – האין עוד. ותמהתי למה תרגמו יונתן האית.

חסד אלהים – בעבור שבועת אלהים שהיתה ביניהם.

נכה רגלים – כתרגומו: לקי בתרתין רגלוהי, שהוכה בנפלו ונפסח בשתי רגליו. ונכה – תואר סמוך.

חסד אלהים – שעושה חסד לאוהביו לאלף דור, וגם אין מנהג בני אדם ברוב לעשות חסד לבנים אחר מות אביהם הנכבד.

נכה רגלים – תאר לרחוק.

ושאלו האפס עוד איש לבית שאול? רוצה לומר האם כלם אפסו? כי הייתי רוצה לעשות עמו חסד אלהים, והיה זה מפני שבועת אלהים אשר נשבע אליו יהונתן, וציבא השיבו שעדין היה בן חי ליהונתן שהיה נכה רגלים ושהיה בבית מכיר בלו דבר, ר״ל במקום אחד שהיה נקרא לו דבר, או אמר שהיה שם רש ולא היה לו דבר מה, וזהו אמרו בלו דבר, ר״ל בבלי דבר:

האפס – האין, וכן: אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו).

נכה – ענין שבירה, וכן: פרעה נכה (מלכים ב כ״ג:כ״ט).

האפס עוד – וכי אין עוד איש לבית שאול, בתמיה, הלא בודאי יש עוד, ואעשה עמו חסד גדול ומרובה, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים, וכן: ותהי לחרדת אלהים (שמואל א י״ד:ט״ו).

עוד בן – עוד נשאר בן.

נכה רגלים – שבור ברגלו ופסח.

האפס עוד איש אחר שלא באו לקבל חסד וגם למהרי״א דייק האפס איש רצה לומר איש ראוי להתמנות, והוסיף ואעשה עמו חסד אלהים לכלול כל בית שאול אף שאינו מזרע יהונתן, כי לא אמר בעבור יהונתן, והשיב לו שנמצא בן ליהונתן אבל הוא נכה רגלים ובלתי ראוי להתמנות.

חסד אלהים – חסד הרצוי לאלהים.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס – האם אין¹ עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל שראוי להתמנות?!⁠² וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים – גדול ומרובה³ בעבור שבועת האלהים שהיתה ביני לבין יהונתן⁴, וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ, נותר⁵ עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן, אולם הוא נְכֵה רַגְלָיִם – בשתי רגליו⁶, ובשל כך אינו ראוי להתמנות⁷:

1. מצודת ציון.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. מצודת דוד.

6. תרגום יונתן, רד״ק. ונהיה פיסח כאשר נפל מידי האומנת שלו כפי שמובא לעיל בפרק ד׳.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיֹּֽאמֶר⁠־ל֥וֹ הַמֶּ֖לֶךְ אֵיפֹ֣ה ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּה⁠־ה֗וּא בֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּן⁠־עַמִּיאֵ֖ל בְּל֥וֹ דְבָֽר׃

And the king said to him, "Where is he?⁠" And Ziba said to the king, "Behold, he is in the house of Machir the son of Ammiel, in Lo-debar.⁠"

תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא הֵיכָא הוּא וַאֲמַר צִיבָא לְמַלְכָּא הָא הוּא בֵּית מָכִיר בַּר עַמִיאֵל בְּלוֹ דְבָר.

הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר – באותו מקום ששמו בלו דבר.

בלו דבר – שם מקום.

בלו דבר – וכן מלו דבר רמז לעמיאל.

איפה – איה פה.

בית מכיר – בבית מכיר, ותחסר בי״ת השמוש, וכמוהו הרבה.

בלו דבר – שם מקום, ׳לו דבר׳.

הנה הוא בית מכיר מתחבא שם.

בלו דבר – מקום קרוב למחנים ששם היה מושב איש בושת.

וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא? וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא מתחבא¹ בֵּית – בבית² מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּמקום ששמו³ לוֹ דְבָר:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק, מצודת ציון. ור״י קרא מבאר כי המקום נקרא ״בלו דבר״. אברבנאל מוסיף כי יתכן ואמר שהיה מפיבושת שם רש בחוסר כל, ולא היה לו דבר מה, וזהו אומרו בלו דבר, כלומר בלי דבר. ומלבי״ם בפס׳ ו׳ מבאר כי ציבא אמר שהוא חסר כל דבר חכמת בינה, ובאמת היה מלא דבר חכמה.

תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיִּקָּחֵ֗הוּ מִבֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּן⁠־עַמִּיאֵ֖ל מִלּ֥וֹ דְבָֽר׃

Then King David sent and fetched him out of the house of Machir the son of Ammiel, from Lo-debar.

תרגום יונתןר״י קרארי״דאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַח מַלְכָּא דָוִד וְדַבְרֵיהּ מִבֵּית מְכִיר בַּר עַמִיאֵל מִלוֹ דְבָר.

והוא לקחו משם – מלו דבר.

מלו דבר – כך הוא כמו בלא דבר, פתרון אחד להם.

(ה-ז) ושלח המלך להביאו ואמר לו שהיה רצונו לעשות עמו חסד, וזה בשני דברים, האחד בשישיב לו את כל שדה שאול אביו, והשני שהוא לבדו יאכל על שלחנו תמיד ובזה אליו מהמעלה והכבוד:

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד שליחים להביא את מפיבושת, ואמר לו שרצונו לעשות עמו חסד¹, וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִמקום מחבואו², הוא המקום אשר נקרא לּוֹ דְבָר:

1. אברבנאל.

2. ראה מלבי״ם פס׳ ד׳ לעיל.

תרגום יונתןר״י קרארי״דאברבנאלמקראות שלובותהכל

(ו) וַ֠יָּבֹ֠א מְפִיבֹ֨שֶׁת בֶּן⁠־יְהוֹנָתָ֤ן בֶּן⁠־שָׁאוּל֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד וַיִּפֹּ֥ל עַל⁠־פָּנָ֖יו וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ מְפִיבֹ֔שֶׁת וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃

And Mephibosheth, the son of Jonathan, the son of Saul, came to David, and fell on his face, and prostrated himself. And David said, "Mephibosheth!' And he answered, "Behold your servant! "

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא מְפִיבֹשֶׁת בַּר יְהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל לְוַת דָוִד וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי וּסְגִיד וַאֲמַר דָוִד מְפִיבֹשֶׁת וַאֲמַר הָא עַבְדָךְ.

מפיבושת – קריאה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

הנה עבדך – כי חשב אשר קרא המלך לנקום בו בעבור שאול, ולזה אמר הנה עבדך מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור.

ויבא מפיבושת יתכן כי תחלה בהיותו מתחבא העלים שמו ומשפחתו ועתה פרסם שהוא מפיבושת ושהוא בן יהונתן – ובד״ה קוראהו מריב בעל וי״ל שאחד מן השמות הוא השם שקרא את עצמו בהחבאו, ודעת חכמינו זכרונם לברכה (ברכות דף ד׳) שעקר שמו היה מריב בעל ונקרא מפיבושת ע״ש חכמתו שהיה מבייש פני דוד בהלכה, ופי׳ שבבואו נודע שהוא מפיבושת חכם גדול, וכן דרשו שהעבד הלשין עליו שהוא בלא דבר רצה לומר חסר כל דבר חכמת בינה ובאמת היה מלא דבר.

וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת¹ בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל מפיבשת עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ – והשתחווה לדוד וַיֹּאמֶר דָּוִד: מְפִיבֹשֶׁת! וַיֹּאמֶר לו מפיבשת: הִנֵּה עַבְדֶּךָ מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור, כי חשב שהמלך קרא לו לנקום בו בעבור היותו מזרע שאול²:

1. ובדברי הימים נקרא ״מריב בעל״, ויש לומר שהשתמש באחד מן השמות בהחבאו. ודעת חכמינו זכרונם לברכה (ברכות דף ד.) שעיקר שמו היה ״מריב בעל״, ונקרא מפיבושת ע״ש חכמתו שהיה מבייש פני דוד בהלכה, ופי׳ שבבואו נודע שהוא מפיבושת חכם גדול, מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ דָוִ֜ד אַל⁠־תִּירָ֗א כִּ֣י עָשֹׂה֩ אֶעֱשֶׂ֨ה עִמְּךָ֥ חֶ֙סֶד֙ בַּֽעֲבוּר֙ יְהוֹנָתָ֣ן אָבִ֔יךָ וַהֲשִׁבֹתִ֣י לְךָ֔ אֶֽת⁠־כׇּל⁠־שְׂדֵ֖ה שָׁא֣וּל אָבִ֑יךָ וְאַתָּ֗ה תֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם עַל⁠־שֻׁלְחָנִ֖י תָּמִֽיד׃

And David said to him, "Do not be afraid; for I will surely show you kindness for the sake of Jonathan your father. And I will restore to you all the land of Saul your father; and you shall eat bread at my table continually.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לֵיהּ דָוִד לָא תִדְחַל אֲרֵי מֶעְבַד אַעְבִּיד עִמָךְ טִיבוּ בְּדִיל יְהוֹנָתָן אֲבוּךְ וְאָתֵיב לָךְ יַת כָּל אַחֲסָנַת שָׁאוּל אֲבוּךְ וְאַתְּ תֵּיכוּל לַחְמָא עַל פְּתוֹרִי תְּדִירָא.

שדה שאול – שדה שם כלל לנחלתו. וכן תירגם יונתן: אחסנת שאול. ומהו זה החסד אם שלו נתן לו, כי מפיבשת יורש היה נחלת שאול ולא היה שם יורש אחר מיהונתן, ובני רצפה בת איה היו ג״כ יורשים של שאול ואעפ״י שהם בני פילגש, א״כ היאך היה כח ביד דוד לתת הכל למפיבשת?

וא״ת מלך יש לו רשות להעביר נחלה מזה ולתת לזה כמו שכתוב במשפט המלוכה, מה חסד עשה אם נטל משאר היורשים ונתן למפיבשת. אם היה נותן לו משלו זה היה חסד. ועוד שאמר: והשיבותי לך – מלמד כי קודם זה נטלה ממפיבשת נחלתו ומשאר היורשים. ועוד, כי מ״ש במשפט המלוכה: ואת שדותיכם ואת כרמיכם יקח (שמואל א ח׳:י״ד) כבר כתבנו בפירושים מה שפירשו בו רז״ל, כי אינו אומר אלא על פירותיהם לפי שעה. ונראה כי הדבר כן מאחאב שבקש מנבות כרמו שימכרנו לו ולא רצה. אילו היה משפט המלוכה לקחת הכרם והשדה הטוב למה לא היה לוקח אותו, זה לא היה נחשב לו לגזלה כי משפט המלוכה היא. ועוד שאמר במשפט המלוכה: שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם (שמואל א ח׳:י״ד), ולא אמר: בתיכם, מלמד שעל פירותיהם אמר. ועוד שאמר: ונתן לעבדיו, ולא אמר שיקח לעצמו.

ויתכן לפרש כי דוד זכה בכל נחלת שאול לפי שאיש בשת ובית שאול היו מורדים במלכות, כי ידוע היה בכל ישראל כי דוד יהיה מלך אחרי מות שאול ונמשח על פי י״י, ומורד במלכות הוא, וכל נכסיו נתחייבו. וכן כתוב: ואתנה לך את בית אדניך (שמואל ב י״ב:ח׳), וכיון שהכל שלו ומן הדין זכה בו, ואמר להשיב הכל למפיבשת חסד גדול עשה עמו. ועוד שנתנו באוכלי שלחנו כל הימים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

אל תירא – רצה לומר: לא קראתיך לגמול עמך רעה, כי אם לגמול עמך חסד בעבור אביך.

והשיבותי לך – אולי לקחם דוד אחרי מות איש בושת, בעבור אשתו מיכל היורשת אותו, בחשבו שלא נשאר מי היותר קרוב לנחלה.

והשיבותי לך את כל שדה שאול אביך המפרשים נדחקו בזה, אם נתן לו חלקו מהו החסד, ואם נתן לו חלק אחיו איך העביר נחלה, עי׳ רש״י ורד״ק והנכון בעיני שהיה הבדל בין קניני המלך ואחוזתו מנחלת אבותיו שדינו בהם ככל אדם בקנינו ושדה אחוזתו, ובין קניני המלך שהיו לו מחוקי המלוכה ששדות וכרמים הון ואוצרות שהגיעו לידו בסבת מלכותו, בעת הועבר ממלכותו היה של המלך המולך בעת ההיא, כי היה רק לצורך המלכות לא לצורך המלך, וכמ״ש עוד בפרטות אצל כרם נבות, ושאול היה עני תחלה, ואצר הון ושדות ממשפטי המלוכה, ובעת נתנה המלוכה לדוד זכה דוד בכל הקנינים שהיו שייכים אל המלכות לצורך המלוכה, בפרט כי כבש בית שאול במלחמה, והיה בזה חסד גדול שהשיבם למפיבושת מצד היותו בן אוהבו, והודיע לו כי יגדיל חסדו עמו בשתים,

א. מה שישיב לו שדה שאול רצה לומר כל קניניו וזה בעבור יהונתן,

ב. שיהיה מאוכלי שולחנו שזה מצד מעלת מפיבושת עצמו, כי לא יקרבו אל שולחן המלך רק אנשים גדולים בתורה ובחכמה, וזה שכתוב ואתה תאכל.

והשבתי – א״כ אחר מות איש בושת לקחוה ממשפחת שאול.

וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא לא קראתיך לגמול עמך רעה¹ כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד ראשון בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי ואחזיר² לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה – נחלת³ שָׁאוּל אָבִיךָ – זקנך, וְהחסד שני הוא כי אַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד, ואת זה נתן לו דוד מצד מעלתו של מפיבושת, כי לא יקרבו אל שולחן המלך רק אנשים גדולים בתורה ובחכמה⁴:

1. מצודת דוד.

2. ורבותינו נחלקו מכח מה העביר דוד המלך את הנחלה למפיבושת, רש״י (להלן בפס׳ ט) מבאר כי עשה זאת מכוח היותו מלך שיכול להעביר נחלה מאחד לשני. רד״ק ואברבנאל (בפס׳ יא) מבארים כי דוד זכה בכל נחלת שאול, לפי שאיש בשת ובית שאול נחשבו מורדים במלכות. מצודת דוד מבאר כי דוד ירש את הנחלה משאול מצד אשתו מיכל. ומלבי״ם מבאר כי דוד זכה בה מכח שכל הנכסים השייכים למלכות מכח המלוכה (להבדיל מנכסים פרטים של המלך) עוברים למלך הבא אחריו.

3. רד״ק.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּשְׁתַּ֕חוּ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י פָנִ֔יתָ אֶל⁠־הַכֶּ֥לֶב הַמֵּ֖ת אֲשֶׁ֥ר כָּמֽוֹנִי׃

And he bowed down, and said, "What is your servant, that you should look upon such a dead dog as I am?⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּסְגִיד וַאֲמַר מָה עַבְדָךְ אֲרֵי אִתְפְּנִיתָא עַל גְבַר הֶדְיוֹט דִכְוָתִי.

אל הכלב המת אשר כמוני – על גבר הדיוט דכותי.

ומפיבושת הודה לו מאד בהגדיל חסדיו והקטין עצמו והשתחווה לו:

מה עבדך – מה נחשב עבדך למאומה.

וישתחו נגד החסד הראשון,

ויאמר מה עבדך נגד השני ששמהו מאוכלי שולחנו.

וכנגד החסד הראשון שעשה לו דוד¹ וַיִּשְׁתַּחוּ – השתחווה מפיבושת אליו, וכנגד החסד השני² וַיֹּאמֶר – אמר לו מֶה נחשב³ עַבְדֶּךָ כִּי פָנִיתָ אֶל איש פשוט כמוני⁴ הַדומה לַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי⁵:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. תרגום יונתן.

5. והוא אמר את אותם הדברים אשר אמר דוד לשאול, ורואים כאן את נסתרות ההשגחה העליונה וכיצד התהפך הדבר שבן בנו של שאול אמר כן לדוד, מעם לועז.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶל⁠־צִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכׇל⁠־בֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶן⁠־אֲדֹנֶֽיךָ׃

Then the king called to Ziba, Saul's servant, and said to him, "All that pertained to Saul and to all of his house I have given to your master's son.

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וּקְרָא מַלְכָּא לְצִיבָא עוּלֵימָא דְשָׁאוּל וַאֲמַר לֵיהּ כָּל דַהֲוָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתֵיהּ יְהָבִית לְבַר רִבּוֹנָךְ.

נתתי לבן אדניך – המלך רשאי להעביר נחלה, שנאמר במשפט המלוכה: ואת שדותיכם ואת כרמיכם וגו׳ יקח ונתן לעבדיו (שמואל א ח׳:י״ד).

I have given to the son of your master. The king is permitted to transfer an estate¹ as it is said (Shemuel I, 8:14) Within the jurisdiction of the monarchy is [the power] to take their fields and their vineyards and to give it to his servants.

1. From its previous rightful owner to another person of his choice. This is Rebbe Yosi’s view in Sanhedrin 20b that those royal powers spoken of in Shemuel are to be taken literally as belonging to the king and not just a means of frightening the people into respecting the king which is Rebbe Yehudi’s view there in Sanhedrin, (See also Tosfos, ibid).

(ט-י) ודוד אמר אל ציבא שהוא היה נותן למפיבושת כל אשר לבית שאול, ושהוא, ר״ל ציבא ובניו ועבדיו יעבדו את השדה ותהיה תבואתה למפיבושת ושהוא ציבא ובניו ועבדיו יאכלו ממנו, ובזה יהיה למפיבושת כבוד וששון ויקר בהיות לו ממה שיתן לעבדיו, עם היות שלא יצטרך אליו הוא למאכלו, וז״ש ועבדת לו את האדמה וגו׳ והיה לבן אדוניך לחם ואכלו, ר״ל שהם יעבדו את השדה והם יאכלו מתבואתו, אבל יהיה כלו למפיבושת ומידו ומשלו יאכלו אותו, והוא עצמו יאכל על שלחן המלך:

נער – המשרת נקרא נער, על שם שדרך הנער לשרת את הזקן.

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ דוד אֶל צִיבָא נַעַר – משרת¹ שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו המלך דוד: כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל אדונך וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי ע״פ משפט המלוכה² לְמפיבושת בֶן אֲדֹנֶיךָ:

1. מצודת ציון.

2. שכן המלך רשאי להעביר נחלה, שנאמר במשפט המלוכה (שמואל א׳ ח יד), ״וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו״ רש״י. וראה את ההערה בפס׳ ז׳ המביאה את מחלוקת רבותינו בעניין זה.

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(י) וְעָבַ֣דְתָּ לּ֣וֹ אֶֽת⁠־הָאֲדָמָ֡ה אַתָּה֩ וּבָנֶ֨יךָ וַעֲבָדֶ֜יךָ וְהֵבֵ֗אתָ וְהָיָ֨ה לְבֶן⁠־אֲדֹנֶ֤יךָ לֶּ֙חֶם֙ וַאֲכָל֔וֹ וּמְפִיבֹ֙שֶׁת֙ בֶּן⁠־אֲדֹנֶ֔יךָ יֹאכַ֥ל תָּמִ֛יד לֶ֖חֶם עַל⁠־שֻׁלְחָנִ֑י וּלְצִיבָ֗א חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר בָּנִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדִֽים׃

And you shall till the land for him, you, and your sons, and your servants; and you shall bring in the fruits, that your master's son may have bread to eat. But Mephibosheth, your master's son, shall eat bread continually at my table.⁠" Now Ziba had fifteen sons and twenty servants.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתִפְלַח לֵיהּ יַת אַרְעָא אַתְּ וּבְנָךְ וְעַבְדָיִךְ וְתֵיעוּל וִיהֵי לְבַר רִבּוֹנָךְ מָזוֹן וְיִתְפַּרְנֵס וּמְפִיבֹשֶׁת בַר רִבּוֹנָךְ אָכֵיל תְּדִירָא לַחְמָא עַל פְּתוֹרִי וּלְצִיבָא חַמְשַׁת עֲסַר בְּנִין וְעַסְרִין עַבְדִין.

והיה לבן אדוניך לחם – כלו׳ בני ביתו יתפרנסו ממנו והוא עצמו יאכל תמיד על שלחני לחם.

ולציבא חמשה עשר בנים – כלומר וציבא היה יכול לעבוד את האדמה לפי שהיו לו חמשה עשר בנים ועשרים עבדים.

והבאת – תאסוף מן השדה הביתה.

וי״מ אותו ענין תבואה, כלומר תעבוד לו את האדמה בכל צרכי עבודה עד שתאסוף התבואה.

והיה לבן אדוניך – הוא מיכא בן מפיבשת כלומר תבואת האדמה יהיה לחם לבן אדוניך מיכא ואכלו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

אתה ובניך ועבדיך והבאת – מלת והבאת מלעיל אף על פי שהוא לעתיד רד״ק בשרשים ובהגהות ח״א לפי שהוא ענין אחר רצה לומר מענין תבוא׳ לפיכך נשתנה הטעם וכן השמר והשקט וכו׳.

ועבדת לו – לצרכו, תעבוד את האדמה בחרישה וקצירה.

והבאת – את התבואה תביא אל הבית.

לבן אדניך – הוא מיכה האמור למטה, שהוא בן מפיבושת אדונו.

בן אדוניך – בן יהונתן אדוניו.

השאלות:

מ״ש והיה לבן אדוניך לחם ואכלו, סותר למ״ש שמפיבושת יאכל על שולחנו, ותחלה קראו בן אדוניך ואחר כך מפיבושת, והיה לו לומר והוא יאכל על שולחני, איך אמר ציבא שמפיבושת יאכל על שולחנו הלא יאכל על שולחן המלך, ולמה הפסיק במ״ש שלמפיבושת בן קטן, ולמה סיפר עוד כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל.

ועבדת לו וכו׳, פי׳ כי אוכלי שולחן המלך לא סמכו ע״ז כל מחייתם, כי עקר סעודתם היה בביתם שם יעשו לחם רב לבני ביתם ומיודעיהם אשר יגדל לפעמים ביתר שאת מן שלחן המלך ואחרי שבעם באו בצהרים אל שלחן המלך לכבוד ותפארת, וע״ז א״ל שנגד צרכי ביתו יעבד לו את האדמה ויביא תבואתה שיהיה לבן אדוניך לחם ואכלו – רצה לומר לו ולבני ביתו וכל הנלוים אליו,

ומפיבושת עצמו מצד מעלתו יאכל על שלחני לכבוד.

ועבדת – נראה שציבא נשתחרר מעצמו אחר מות שאול, ודוד הכריחו לשוב שנית תחת יד אדוניו הוא ובניו (שהיו ג״כ עבדים כמהו ובודאי שלא מזרע ישראל) וגם עבדי ציבא, דעבד דקנה נכסים עבד למאן נכסים למאן (מגלה ט״ז.).

וְעָבַדְתָּ לּוֹ – לצרכו¹ אֶת הָאֲדָמָה בחרישה וקצירה², ובכל צרכי העבודה³ אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ עד שתאסוף התבואה⁴, וְהֵבֵאתָ לו את התבואה אל הבית⁵, וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ מיכה בן מפיבושת⁶ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ הוא וכל בני ביתו⁷, וגם בני ביתך יאכלו מזה⁸, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן יהונתן⁹ אֲדֹנֶיךָ הוא עצמו מצד מעלתו¹⁰ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי לכבוד¹¹, וּמטלה זו ציבא יכול היה לקיים כי¹² לְצִיבָא היו חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים¹³:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. רד״ק.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק, מצודת דוד.

7. ר״י קרא.

8. אברבנאל.

9. מצודת דוד.

10. מלבי״ם.

11. כי אוכלי שולחן המלך, לא סמכו על קבלת מזון מהמלך לכל משפחתם, לכן ציווה על ציבא לעבוד עבור צורכי בית מפיבושת, ומפיבושת עצמו יהיה מאוכלי שולחן המלך לכבוד, מלבי״ם.

12. ר״י קרא.

13. ובהיותו זקן בית שאול היה לו מעמד מיוחד, ולכן נקרא ״נער שאול״, כלי יקר.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ כְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת⁠־עַבְדּ֔וֹ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וּמְפִיבֹ֗שֶׁת אֹכֵל֙ עַל⁠־שֻׁלְחָנִ֔י כְּאַחַ֖ד מִבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

Then Ziba said to the king, "According to all that my lord the king commands his servant, so shall your servant do, though Mephibosheth eats at my table as one of the king's sons.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר צִיבָא לְמַלְכָּא כְּכֹל דִי פַקֵיד רִבּוֹנִי מַלְכָּא יַת עַבְדֵיהּ כֵּן יַעְבֵּד עַבְדָךְ וּמְפִיבֹשֶׁת אָכַל עַל פְּתוֹרִי כְּחַד מִבְּנֵי מַלְכָּא.

כן יעשה עבדך ומפיבשת אוכל על שלחני – ציבא אמר: כן יעשה עבדך, ודוד השיב: ומפיבושת אוכל על שלחני.

So will your servant do. Mephivoshes will eat at my table. Tsivoh said, "So will your servant do.⁠" And Dovid responded, "Mephivoshes will eat at my table.⁠"¹

1. The verse contains the words of two separate speakers, Tzivoh is speaking in the first part of the verse and Dovid responds in the second part.

ומפיבשת אכל על שלחני – אע״פ שמפיבשת אוכל על שלחני כאחד מבני המלך ולא יצטרך לכל הדבר הזה, אעפ״כ אעשה כמו שצויתני לעבוד כל הנחלה למפיבשת ולבניו.

וי״מ: ומפיבשת אוכל על שלחני – דברי דוד, כי אחר שאמר לו ציבא: כן יעשה עבדך להכין הכל למיכא בן מפיבשת, אמר דוד: ומפיבשת יהיה אוכל על שולחני כאחד מבני המלך.

ומפיבשת אוכל על שולחני – פירוש: דוד ענה ואמר לציבא שמפיבשת יהא אוכל על שולחני, כאחד מבניי,⁠^א ואתה תזהר בעבודת השדה שלו.

א. כן בכ״י פריס 218, לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, לונדון 24896: ״מבניו״.

ומפיבשת אכל – גם זה מדברי ציבא. והטעם יהיה אוכל על שלחני עם כל זה כאשר ירצה, כמו שיעשה אחד מבני המלך.

והיתה תשובת ציבא שבכל אשר יצוה המלך יעשה. ואמנם מה שאמר הכתוב אחרי זה ומפיבושת יאכל על שלחני כאחד מבני המלך, הנכון שהם גם כן דברי ציבא למלך, יאמר אנכי אעשה כדבריך עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך ולא יצטרך לכל דבר, ולכן אין צריך לו לאכול על שלחן המלך. ואחרים פירשוהו דברי דוד ואינו נכון. והנה נשאר לדעת מה היה החסד הזה אשר עשה דוד עם מפיבושת בתתו לו את שדה שאול אביו? וכתב רש״י שהמלך רשאי להעביר הנחלה, שנאמר (שמואל א ח׳ י״ד) את שדותיכם ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו. ותמהתי מהרב כי הוא פירש במשפט המלך כי אין זה כ״א בפירות ובשעת המלחמה מפני הצורך, כמו שזכרתי שם. והיותר נכון שנאמר בזה הוא מה שפירש בו (רד״ק) כי כל נכסי שאול נשארו לאישבשת, וכפי הדין היה אישבשת מורד במלכות, לפי שנמלך על ה׳ ועל משיחו דוד, והיה ידוע בישראל שהיה דוד משיח אלהי יעקב, ומפני המרד הזה אשר אישבשת מרד במלכות היו כל נכסיו לדוד המלך והוא זכה בהם, ונראה שלקחם לעצמו כבר בפועל, ולכן אמר והשיבותי לך, וכיון שהיה הכל שלו, כמו שאמר יתברך (בסי׳ י״ב ח׳) ואתנה לך את בית אדוניך, היה חסד גדול לתת למפיבושת מה שכבר זכה בו דוד כפי הדין והיה בידו. והותרה בזה השאלה החמשית:

ומפיבושת – אף זה מדברי ציבא, שאמר אנכי אעשה כדבריך, עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שלחני כאחד מבני המלך, ולא הצטרך לכל דבר.

ויאמר ציבא הבטיח לעשות כמצות המלך להכין צרכי בית מפיבושת, עד שמפיבושת יאכל על שלחני (רצה לומר על שלחן שיכין לו ציבא מתבואת שדותיו) כאחד מבני המלך – שהם לפי מעלתם שלחנם גדול מאד וירבה לפעמים משלחן המלך.

ומפיבשת אכל וגו׳ – דברים שהוסיף דוד על דברי מפיבשת, ואין לפרש שציבא אמר שעד עתה מפיבשת אכל על שולחנו לפי שהיה בבית מכיר, ולא שמכאן ולהבא יוכל לאכל על שולחן ציבא מבלי שיטרח דוד, שא״כ היה לו לכתוב על שולחנו של מפיבשת ולא של ציבא שהוא עבד לו.

וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ אנכי אעשה כדבריך¹ וְכְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ בעתיד כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ, למרות שמפיבושת אינו צריך את כל זה, כי עד עתה² טיפלתי בו וּמְפִיבֹשֶׁת היה אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי³ כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ, ולכן אין לו צורך לאכול בשולחן המלך⁴:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק, מצודת דוד.

3. ורש״י ורי״ד מבארים כי אלו היו דברי דוד, שלאחר שמפיבושת אמר לו שיעשה כדבר המלך, דוד השיב לו ומפיבושת עצמו יאכל על שולחני כאחד מבני המלך.

4. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וְלִמְפִיבֹ֥שֶׁת בֵּן⁠־קָטָ֖ן וּשְׁמ֣וֹ מִיכָ֑א וְכֹל֙ מוֹשַׁ֣ב בֵּית⁠־צִיבָ֔א עֲבָדִ֖ים לִמְפִיבֹֽשֶׁת׃

Now Mephibosheth had a young son, whose name was Mica. And all that dwelled in the house of Ziba were servants to Mephibosheth.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְלִמְפִיבֹשֶׁת בָּרָא זְעֵירָא וּשְׁמֵיהּ מִיכָה וְכֹל מוֹתַב בֵּית צִיבָא עַבְדִין לִמְפִיבֹשֶׁת.

^אוכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת – ׳מושב׳ כאן משמעו האנשים החיים עמו בבית, בערבית ׳סַכְן׳ עם פתח ב-ס׳ ושווא ב-כ׳, אך לעתים המילה הזו מציינת מקום ׳הנה נא מושב העיר טוב׳ (מלכים ב׳ ב, יט).⁠¹

1. מופיע בפירוש ריב״ש [50א].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

מושב בית ציבא – בניו ועבדיו.

Those who dwelled in the house of Tsivoh. His children and his slaves.⁠¹

1. Mentioned in verse 10.

וכל מושב בית ציבא – בניו וכל עבדיו וכל בני ביתו.

ולמפיבשת בן קטן – הבי״ת בצירי על פי המסורת.

וכל מושב – כל היושבים והשוכנים בבית ציבא, היו עבדים וגו׳.

ולמפיבושת ספר שהגם שבני בית מפיבושת היו מעטים כי לא היה לו רק בן קטן – בכ״ז היו כל בית ציבא עבדים למפיבשת למלאות צרכי ביתו הרבים כי כבר נלוו אליו רבים אוהבים ומיודעים כדרך השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות, והגם שהיה טרחם ועבודתם רבה מאד, כי.

וְלִמְפִיבֹשֶׁת היה בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ היה מִיכָא¹, וְכֹל מוֹשַׁב – היושבים והשוכנים² בְּבֵּית צִיבָא בניו וכל עבדיו³ וכל בני ביתו⁴ היו עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת למלאות צרכי ביתו הרבים, כי כבר נלוו אליו רבים אוהבים ומיודעים כדרך השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות, ועשו זאת למרות שהיתה טרחה רבה והוצאות מרובות במגורי מפיבשת בירושלים⁵:

1. והוא הבן עליו דיבר המלך בפס׳ י, מצודת דוד בפס׳ י׳.

2. מצודת דוד.

3. רש״י.

4. רד״⁠ ⁠׳ק.

5. מלבי״ם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י עַל⁠־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל וְה֥וּא פִסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו׃

But Mephibosheth dwelled in Jerusalem; for he ate continually at the king's table; and he was lame in both his feet.

תרגום יונתןמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּמְפִיבֹשֶׁת יְתִיב בִּירוּשְׁלֵם אֲרֵי עַל פְּתוֹרָא דְמַלְכָּא תְּדִירָא הוּא אָכֵל וְהוּא לָקֵי בְּתַרְתֵּין רִגְלוֹהִי.

פסח – חגר.

מפיבשת יושב בירושלים וההוצאה והצורך בעיר המלוכה רבה מאד, והטעם שישב בעיר המלוכה,

יען שעל שלחן המלך תמיד הוא אוכל – ולא היה אפשר שישב בעיר אחרת וגם לא שישב סמוך לירושלים וליכנס בכל יום בעת הסעודה כי הוא פסח שתי רגליו.

וּמְפִיבֹשֶׁת היה יֹשֵׁב – מתגורר בִּירוּשָׁלִַם על אף שההוצאות הכרוכות בלגור בעיר המלוכה גדולות¹, כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא היה אֹכֵל, והיות וְהוּא היה פִּסֵּחַ בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו לא יכול היה לגור במקום אחר ולהגיע כל יום לשולחן המלך בירושלים²: פ

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

תרגום יונתןמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון